|
פרק 79 חלק ב שיחה עם האוטיסט דניאל אדר ב
דניאל: מי שמגיע לגיהנום, זה כבר טוב, כי באיזה שלב (אחרי הגהינום) הוא יגיע גבוה יותר, בעז"ה.
גיהינום זה עולם הבא [שלב "ניקוי" שבא אחרי החיים בעולם הזה], איך שלא יהיה.
יש כאלה שישארו הרבה זמן בגיהנום, וחוץ מזה יש עוד תיקונים, אבל הרבה מהם מגיעים לגן עדן בסופו של דבר. ולא לשכוח שכל אדם כזה, כל נשמה כזאת, יש לו בן, בת, או כל אדם אחר שאומר עליו קדיש או לומד משניות בשבילו, וזה עוזר לו לצאת מגיהנום. כל מצוה שעושים בשביל הנפטר, זה עוזר לנשמתו.
שאלה: כלומר יש כאלה ל"ע, שאפילו לגיהינום לא מגיעים?
דניאל: נכון.
שאלה: ואלה שלא יכולים להגיע לגיהינום, אז הבנים שלהם לא יכולים להעלות אותם?
דניאל: אנחנו לא נכנס עמוק לענין הזה.
שאלה: להיות חילוני זה תיקון?
דניאל: ודאי שזה תיקון, שמלהיות רחוק הוא צריך להגיע לקרוב [לה'].
ואם הוא לא עושה את זה אז הוא לא עשה את התיקון.
שאלה: אולי זה נסיון או בחינה?
דניאל: הכל נסיון, בחינה, תיקון, מה שתקרא לזה
[ראה מלבי"ם בתחילת פרשת העקידה, בענין הגדרת ההבדל בין בחינה לנסיון].
זה הכל אותו דבר.
כל נשמה עברה גלגולים רבים, בכל השנים מהר סיני. ועכשיו אלו התיקונים האחרונים, והם קשים.
לאורך כל המאה האחרונה התיקונים מאוד קשים. יותר קשים מאלה שהיו צריכים למות על קידוש ה', שלא רצו להיות גוים, אז היו מוכנים להרוג את עצמם ואת הילדים שלהם ואת הנשים שלהם, [בתקופת מסעי הצלב, ועוד], רק לא להיות גוים.
זה (היה) יותר קל מאשר לחיות בדור הזה כיהודי אמיתי, ולגדל ילדים כיהודים אמיתיים.
כל אחד חייב להשתדל להלחם נגד יצר הרע עם כל הכוחות.
ואם לא, אני לא רוצה להגיד מה שיהיה.
אבל אלו שמשתדלים, אפילו שנכשלים ונופלים, אבל קמים וממשיכים להשתדל בכל זאת, אלו יקבלו משיח צדקינו. ברגע זה כל אחד צריך לשאוף להציל את עצמו על ידי תשובה. אפילו אם זה לא תשובה שלמה, אבל חייבים לעשות תשובה!
כל יהודי יש לו כח לחזור לקב"ה. לא רק כח, אבל יש לו צורך.
אבל אם הוא נלחם נגד הצורך בכוונה ולא רוצה לפתוח את הלב, בכוונה, יש בעיה.
שאלה: לגבי שק ואפר שהיה בכותל בערב פורים. אני מבקש להבין: אנחנו היום במצב שאנחנו צריכים שני דברים, לעניות דעתי.
מצד אחד המתקת הדין, שנוכל בשמחה ובששון להגאל ברחמים.
ומצד שני, כמו שאתם אומרים כל הזמן, שחוץ מלהמתיק דינים אנחנו צריכים לעשות תשובה.
העצרות האלה של 'שק ואפר' זה פועל לשתי הענינים או בעיקר רק להמתקת הדינים?
דניאל: זה צריך לעזור לאנשים לחזור בתשובה, וממילא זה עושה המתקת דינים אם אנשים חוזרים בתשובה.
מה זה 'שק ואפר'? הבן אדם נהיה מסכן. הוא נהיה עניו. אדם שהוא באבל הוא מרגיש שבור. צריכים להרגיש שבורים, שאנחנו באבל. אנחנו באבל בגלל בית המקדש שאיבדנו. לא רק השני, בעיקר הבית הראשון שאיבדנו. ששם היה הפאר הרוחני הגדול ביותר שהיה אי פעם. שאיבדנו את הקורבנות ואיבדנו את ארץ ישראל.
זה שאנחנו יושבים פה עכשיו בארץ ישראל, זה לא נקרא שיש לנו 'ארץ ישראל'. אולי זה יותר חשוב מלהיות בחוץ לארץ אבל זה נקרא שאנחנו בגלות. ועל זה אנחנו צריכים לבכות. אנחנו צריכים לבכות ולהיות באבל כשאנחנו רואים את היהודים המסכנים. איך העם שלנו נראה חוץ מהחרדים שבאמת חרדים - ואין כל כך הרבה 'באמת חרדים' שהם נראים אצילים. השאר נראים - שה' ישמור, רק לבכות עליהם. רק לבכות עליהם.
צריכים לאהוב את עם ישראל. ואם אוהבים את עם ישראל באמת, אז נשב על הרצפה ונבכה, ונבכה, ונבכה. כמו שרואים בן או בת שהם נסיכים ונסיכות, ונראים כמו מסכנים ומסכנות, רחוק מהאבא המלך והאמא המלכה. צריכים לבכות, ולבכות, ולבכות, ולבכות.
לכן, השק זה מוריד את הגאווה של האדם, וגם האפר מזכיר לו את כל השנים שהיהודים סבלו ומתו על קידוש ה', וחיו במצבים קשים ביותר, והכל בשביל לא לעזוב את הקב"ה ותורתו. לשבת על הרצפה זה סימן אבל, סימן והרגשה של אדם עצוב עם לב שבור. ולבכות, ולבכות. זה עוזר לאדם להרגיש את האמת.
והאמת היא שאנחנו מסכנים גדולים. אנחנו חייבים להפריד את עצמנו מן העולם הגויי ויש לנו תיקונים רבים לעשות. וזה ניתוח מאוד כואב להרבה אנשים.
אבל ברגע שחייהם יהיו בסכנה, הם ירוצו לחפש קודם כל את הצבא. כשלא ימצאו את הצבא, יחפשו את המשטרה. לא ימצאו את המשטרה, יחפשו ראש העיר. הוא לא יכול לעזור, יחפשו את משרד הרווחה. או ביטוח לאומי, או קופת חולים או מי יודע מה. ובסוף, שחיפשו כל המוסדות שלא יכולות לעזור כלום, אז יחפשו את הקב"ה. [ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם...ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון (הושע ב, ט)] .
לכן צריך להיות עכשיו כבר בסיס בנוי, מסגרת, ללכת לשם בשעת הסכנה ולמצוא את הדרך לקב"ה והענין של שק ואפר. [כמו שהיה בגלות בבל, שהקב"ה הגלה את יכניה והחרש והמסגר 11 שנים לפני החורבן, בכדי שיכינו את המסגרת התורתית לחיי היהודים בבבל, וכמ"ש ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, להורות לפניו גושנה, ופי' רש"י להכין בית הוראה שמשם תצא תורה].
עכשיו זה קשה מאוד. כי לא מרגישים בסכנה.
הדולר יורד - יש יותר קהל בכותל אתכם. הדולר עולה - שוכחים לבוא.
ולכן, עכשיו זה העבודה הקשה ביותר. אבל מי שממשיך ועובד כמו א. ולא אכפת לו כלום, אלה יראו בסוף תוצאות מדהימות. עם ישראל בהמוניהם בע"ה יחזרו בתשובה [ראה סנהדרין צז:].
אבל אף אחד לא מדריך שחייבים לעשות תשובה וזה הבסיס של להיות יהודי. כשיש צרות יודעים שזה זמן לתשובה. [רמב"ם בתחילת הלכות תענית: מצות עשה כו' על כל צרה כו' ע"ש].
הגוים בנינוה יכלו לחזור בתשובה על ידי שק ואפר ובכיות וזעקות - והיום יש יהודים שצוחקים מזה?
שאלה: אנחנו עושים תשובה?
דניאל: לא כל כך. אבל מה שאני אומר, דבר פשוט, שאם הגוים בנינוה יכלו - גם היהודים בשנת תשס''ח יכולים.
אני מאוד רציתי לדבר על השק ואפר. זה קשה להם לעשות אבל אני לא מבין למה. כל כך קשה ליהודים לעשות דבר שעזר להציל הרבה קהילות במשך ההיסטוריה? למה עכשיו זה נראה להרבה אנשים כדבר של משוגעים. למה עדיין לא מבינים את הסכנה? הסתכלו על העולם ומה שקורה בו.
עכשיו חגגנו את פורים. יהודים רבים שמחו, שלחו משלוח מנות, מתנות לאביונים וכו'. אבל לא מאמינים במסר של פורים. וזה שמרדכי היהודי ישב לפני שערי הארמון בשק ואפר. הוא לא התבייש. לא היה חשוב לו שהוא היה היחיד שישב באבל ובעצב. לא היה אכפת לו בכלל. ובסוף אנחנו עם כל הרצון שלנו לחגוג את פורים, לא מוכנים לקבל על עצמנו כזה דבר פשוט. אנחנו צריכים להבין באיזה סכנה אנחנו נמצאים ולעשות מה שמרדכי היהודי עשה.
פעמיים בפורים ולפעמים ארבע פעמים [בשני הימים], אנחנו הולכים לבית הכנסת, נשים, ילדים, גברים, יושבים, ובעיון רב כשהמגלה לפנינו, עוברים מילה, מילה, אוי ואבוי אם לא נשמע כל מילה. אבל עם כל זה, לא מאמינים. אם הגברת שיושבת בעזרת נשים תחשוב שבעלה ילך ברחוב וישב עם שק ואפר ויבכה על החורבן, היא לא תשמח...
שאלה: אבל לא עושים דברים לבד (על דעת עצמם), כל אחד לפי הרבנים שלו...
דניאל: ואם א. ביקש מראש ישיבה שהוא תורם לו לא מעט כסף, הוא מבקש ממנו: 'תעשה שק ואפר, תדברו על עם ישראל, על המצב הרוחני הירוד ושצריך להעלות את זה... לבכות על זה... להחליט לעשות תשובה...", והוא עונה לו "אבל זה ביטול תורה", ומנסה לשנות את הנושא של השיחה.
אוי לו ואוי לישיבה שלו. שאלה: אבל הוא עושה את מה שרבותיו מורים לו, לכאורה?
דניאל: לא. הוא עושה מה שנוח לו. לא נוח לו לקחת את הבחורים ולבקש מהם כזה דבר כי יצחקו. כל דבר שלא רוצים לעשות אומרים שזה "ביטול תורה". אבל מה שכן רוצים לעשות, עושים. כמו לטוס לאמריקה כל יום ראשון ושני כביכול לאסוף כספים לישיבות. אבל נהנה מטיסות, מלהיות בעולם הגדול, וכל אחד שמכיר את זה, יודע. מי שמתחיל לטוס, מתחיל לטוס כמה פעמים בשנה ונהנה מזה.
שאלה: זה לא קל, יש הרבה בושות באיסוף הכספים.
דניאל: נכון, יש הרבה בושות, אבל הרבה מאוד נהנים מזה. לא מהבושות, אבל לעזוב קצת את המשפחה, להסתובב באמריקה וכו'. ואני אזכיר לכם שמטוס זה מקום במיוחד לא צנוע. נשים וגברים מתערבבים שמה. הרבה פעמים יושבים אחד ליד השני, נוגעים אחד בשני, עומדים לפני השירותים במקום צפוף ביחד. ולא פעם הגברים מתפללים מנחה או שחרית ממש ליד הכסאות של נשים וכו' וכו'. לא פשוט בכלל.
זה רק דוגמא אחת, זה לא ביטול תורה??
יש הרבה דברים שבכלל לא נכלל אצלם בשם ביטול תורה. אבל, בלי ספק, זה ביטול תורה מחריד.
אבל, לשבת על הרצפה עם שק ואפר, לבכות על החורבן, חורבן הבית, ולעשות תשובה אמיתית, זה "ביטול תורה", חס ושלום? מתי זה ביטול תורה? כתוב ברמב"ם כשיש מצוה שאפשר לעשות על ידי אחרים, אז זה ביטול תורה. אבל אם זה מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים, כמו לחזור בתשובה, כל אחד בעצמו צריך לחזור בתשובה לבד. אין תורה בלי תשובה.
הבעיה היום שתורה נהיה מנותק מכל דבר אחר. זה תורה כאילו לבד. אבל זה לא הולך ככה. [האומר 'אין לי אלא תורה'... אפילו תורה אין לו (יבמות קט:)]
שאלה: דיברתי עם ראש ישיבה שאנחנו תורמים להם הרבה מאוד. הוא בא לבקש דמי פורים. אז דברתי אתו על שק ואפר, והוא אמר 'לא'. שאלתי, למה לא? הוא השיב: "אנחנו עושים כל דבר כמו סבא שלי. אם הוא קושר את הגרטל ככה אז גם אנחנו. הכל בדיוק, בדיוק, בדיוק. אז אם אבא וסבא לא עשו שק ואפר - אז גם אנחנו לא". מה אני יכול להגיד לו?
דניאל: שברוך ה', הסבא שלו לא היה צריך לעשות שק ואפר כי ברוך ה', כנראה שהוא לא היה בסכנה גדולה. אבל הסבא שלי, זה מרדכי היהודי, והוא ישב עם שק ואפר. וקוראים על הסבא שלי כל שנה. פעמיים או ארבע פעמים. ואני רוצה להיות כמוהו.
|
