פרק 57  כשתבוא המכה, זה יהיה נורא

התקשור  ה 21  עם חיים.
יום שלישי, כ"ה חשון תשס"ח  6/11/2007
שכונת ישמח משה, גני תקוה, ליד קרית אונו.

בדרך כלל, תוך כדי ההגהות וההכנה של הפרק, אני משתדל למצוא איזה משפט מפתח או כמה מילים שמושכות עין ולב (כמו שאמר דניאל באחד התיקשורים הראשונים)  אשר ישמש ככותרת לפרק.
הכותרת במקור לפרק זה היתה "רק אלה יוכלו לחיות בעולם של אמת",
בחרתי בכותרת זו (הנ"ל) משום שלדעתי היא מתאימה יותר.
למרות שהיא "קשה" יותר, כואבת יותר, אך לדעתי אנחנו צריכים לדעת את האמת, להיות מוכנים...
עד כאן בנושא הכותרת.

חיים, ילד בו 15, חולה בשיתוק מוחין ( CP)  גר בניו-יורק.
2 תיקשורים איתו הוכנסו לאתר, פרקים 20 ו 21, לדעתי כדאי לקרוא.
אם לא קראתם עדיין, אז בטח כדאי.

בצהריים אני מקבל טלפון, חיים והוריו הגיעו מאמריקה לרגל חתונת אחיו בארץ.
קובעים פגישה לתיקשור בערב.

אני מתרגש לקראת התקשור.
אני מביא לפגישה כמתנה צנועה כמה ספרים של דניאל בעברית ובאנגלית  (2 המסרים של חיים נמצאים בספר).
לאחר נסיעה של חצי שעה וכמה טעויות בדרך אני מגיע לשכונה.
שכונה של כמה "שיכונים" ישנים המוקפים במגדלי פאר מסביב.

הגעתי, נתתי ספר אחד לאמא של חיים, את הנותרים הנחתי על השולחן,  הפעלתי את מכשירי ההקלטה.
ואני יושב מול חיים, הוא יושב על כסא גלגלים, אני מסתכל עליו והלב שלי בוכה.  כל התקשור (כשעה וחצי) לא יכולתי להסתכל עליו.
הוא נראה כזה חלש, מסכן וקטן שפשוט לא יכולתי.
מידי פעם הסתכלתי עליו בחטף.
אבל בהיפוך מוחלט לגוף שלו, הנשמה שלו גבוהה גבוהה...

אם חשבתי לרגע שלגדל את דניאל היה "קשה", הרי לגדל את חיים זה פי כמה וכמה.
הבנתי שהוריו גידלו אותו בבית כל השנים ולא מסרו אותו למוסד,
לא יודע אם יש מילים שיכולים לתאר את העוצמה של זה,
אולי חסד ללא הפסקה...

בלילה תוך כדי התמלול של התיקשור, התעוררו מספר ספקות לגבי מספר מילים, התקשרתי למתקשר והוא ספר לי כי לפני כעשר שנים חיים היה במרכזה של פרשיה אשר הסעירה את יהדות ניו יורק כאשר נחטף ע"י המטפלת שלו (לא יהודיה), אשר כנראה רצתה שיתנצר.

למי שמעוניין, מצורף הלינק לארכיון של העיתון ניו-יורק טיימס -

http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9C01E1DD133AF936A25753C1A96E958260&sec=&spon=&pagewanted=print

תקישו את השם המלא של חיים -  Chaim Weill"" בגוגל ותקבלו עוד שפע של חומר.
עד כאן ההקדמה.


חיים:
אני מאוד מתרגש מהספר,
אתה לא יודע כמה שזה חשוב,
זה עוזר להרבה יהודים לחזור בתשובה וזה לא צחוק.

תשמור מאוד על הנקיות (הדיוק) של דברי דניאל, בנימין, מנחם, שמעון וכו' וגם שלי וגם (של) ליפי, וגם ישראל שעוד לא דיברתם איתו מספיק.

אני רוצה לומר לכולם שבעתיד הקרוב העולם ישתנה מאוד,
כמו שכל הילדים, הבחורים האוטיסטים ופגועי מח מספרים.
וגם החילונים, המדענים, כל המי ומי של הצבא -
יודעים שיש אפשרות למציאות קשה ביותר.

יש עולם שמחכה (אנשים שמחכים) למלחמה עצומה, מלחמה שעוד לא היה כזה דבר בהיסטוריה, וזה לא כל כך קשה לדמיין, כי כתוב הרבה בנבואות שנכתבו לפני אלפי שנה, ואפילו היו סרטי הוליווד רבים המתארים מצב דומה לזה, אמנם בצורה נמוכה וגסה ביותר.

אבל זו מלחמה רוחנית, מלחמה קשה שאנו חייבים לנצח סופית את יצר הרע - והקב"ה ישחוט אותו.

זה לא יהיה קל ויש ממה לפחד, אבל העולם לא יחרב לגמרי וארץ ישראל תמשיך להיות (להתקיים), ויהודים יקבלו את משיח צדקנו.

כמה יקבלו אותו?
כמה ראויים לקבל אותו ?
זה אינני יודע.

אבל כן יקבלו אותו יהודים.
ומי יקבל אותו?
היהודים שמאמינים בקב"ה ובוטחים בו ממש.
יהודים שבוטחים בו בכל דבר בחיים שלהם.
יהודים שמאמינים עם כל הלב שכל מה שקורה זה רצונו וזה לטובתם. יהודים שמחכים באמת למשיח, שמתגעגעים לבית המקדש ולקורבנות, שמתגעגעים ממש כמו שמתגעגעים לאהוב שלא רואים אותו שנים רבות. געגועים ממש.
ואלה יקבלו משיח צדקנו.

אבל כמה כאלה יש לנו בעולם הזה שלנו בתקופה הזו ?
נראה שמעט, ולמה?
כי אפילו בין היהודים החרדים (יש) הרבה מתעסקים בדברים שהפוכים מביטחון בה'.
נדבר על החרדים, כי החילונים הם כל כך רחוקים מהאמת, שרק נס יחזיר אותם.
והדתיים הלאומיים או מה שנקרא אורתודוקסים מודרניים -
גם הם מבולבלים עם הגשמיות ועם הרצון להיות גם יהודים וגם דומים לעולם הגוי.

אז בואו נתרכז על החרדים, כי אם יש אמת - זה איתם.
ונראה איפוא אנחנו עומדים.

אני בא מארה"ב. ברוך השם ברגע זה אנחנו בארץ ישראל.
אבל כולנו בגלות.
ובחו"ל עגל הזהב חוגג.
יצרו משהו דומה לאידישקייט (יהדות), אבל זה לא אידישקייט,
הגברים מתלבשים פחות או יותר כמו יהודים כמו פעם,
לא כולם אבל הרבה.
אבל הרבה נשים לבושות כמו גויות מפריז או ממקום אחר ששייך לאופנה, הבתים מפוארים והרבה נשים מבזבזות זמן ומחשבות לשפץ את הבתים שלהן עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם כי זה מה שנותן טעם לחיים שלהן.

וכשמשעמם להם יוצאים לבלות במסעדות כשרות, בקונצרטים כאילו כשרים, ונופשים עם סימן שאלה אפילו שכתוב כשר למהדרין מן המהדרין.
ובכלל רוצים דברים שלא שייכים לחיים יהודיים.

אפילו אם קוראים לזה אידישקייט (חיים יהודיים),
אפילו אם הכל נראה ככה,
זה לא ככה.

ופה בארץ ישראל דברים דומים,
ומי שמנסה לחזור למה שהיה ולשים מחיצה מסביבו,
גורם לצחוק מהחברה החברה החרדית ואפילו שנאה.
ולמה שנאה?
(כי) זה מסכן את היכולת שלהם לחיות כמו גוים.
זה ביקורת, ביקורת בצורה פתוחה (גלויה?) על צורת החיים האסורים שלהם.
(כלומר) זה שיהודים חרדים שונאים יהודים חרדים שמנסים לחזור למה שפעם היה.
(זה בגלל ש) הם מפחדים מאלה שמנסים לחזור למה שהיה כי זה מטיל עליהם ביקורת.
(אפילו אם) רק זה שמתלבשים יותר צנוע, לא מוכנים לאכול במסעדות, משתדלים לא ללכת לכל מיני דברים (מקומות?) שבאמת אסורים וכו', זה מסכן את התאוות של החרדים האחרים,

שרוצים גם את העברות וגם את הכשרות.
גם את הטרייף (טריפה) וגם את הכשר,
גם את החלב יחד עם הבשר.

וזה המצב העגום שלנו היום, ויש הרבה מאוד חרדים
שלא יכולים לשמוע את המילים שלי, או שלנו -
אלה שמגלים את האמת,
כי גם אנחנו מסכנים את הרצון שלהם למה שאסור.

הם לא רוצים ביקורת.
(הם) רוצים שאני יגיד להם:
תגידו עשרה פרקים של תהילים כל יום ויהיה בסדר,
תגידו כל יום פרקי שירה והכל יהיה טוב.
תגידו בערב שבת שיר השירים
ואתם יכולים להמשיך להתנהג כמו גוים.

אבל (אני) לא יכול להגיד את זה.
כי האמת מאוד חזקה וברורה.

חייבים להשתדל מאוד ללכת בדרך ה' ולחיות חיים רוחניים
וגם (חיים) גשמיים, אבל לא בגשמיות של הרחוב,
אלא גשמיות אשר משרתת את רצון ה',
משרתת את התורה ואת המצוות,
לא גשמיות מוגזמת.

רק אלה יוכלו לחיות בעולם של אמת, רק אלה.

אני רוצה שוב להגיד,
רק אלה המחפשים אמת,
לאו דווקא אלה שמצליחים להיות הצדיקים הגדולים ביותר,
(אלא גם) אלה שמשתדלים,
קמים, נופלים, קמים, שוב מנסים,
שוב נופלים, אבל קמים ומשתדלים,
רק אלה יצליחו להגיע לבית המקדש השלישי.

* אבל אלה שבטוחים שהגאולה בכיס שלהם
   כי הם נותנים הרבה צדקה אבל יש הרבה עברות בעניני כספים,
* או אלה שמתלבשות כמו נשי רחוב,
   אבל בטוחות שינצלו שבגלל שמתפללות בצורה רצינית.
* או אלה שחושבים שהם צדיקים וצדקניות ועושים
   את כל המצוות בהידור רב,
   אבל מדברים אחד נגד השני (לשון הרע).

כל אלה לא יצליחו להגיע למשיח, ה' ירחם.

עם ישראל, תבדקו את עצמכם, אין זמן.
אל תהיו בין אלה שרוצים את השקר של נביאי השקר.
אל תחשבו שיעשו לכם הנחות.

נכון, הקב"ה בעל הרחמים
אבל הוא לא ירחם על מי שהולך נגד רצונו (מצוותיו).

אני רוצה להזכיר לכם, תפתחו ספרי היסטוריה,
מהאדם הראשון ועד היום,
לקב"ה יש הרבה סבלנות,
לפעמים הוא מחכה מאות שנים שהאדם יחזור בתשובה.

אבל, יש גבול.
וכל פעם שבני אדם עברו את הגבול, באה המכה הקשה ביותר.

אבל לא לשכוח, כשתבוא המכה, זה יהיה נורא.

בבית המקדש הראשון ושני, מליונים של יהודים נהרגו בצורה אכזרית ביותר.

בזמנים כמו אירופה לפני 1000 שנה יהודים נתנו את החיים על קידוש ה' ונהרגו בצורה אכזרית ביותר.
ומי יכול לשכוח את השואה.

אז יהודים,
אנא,
תשתדלו מאוד לחזור בתשובה עכשיו, אין הרבה זמן.

אנחנו לא רוצים
שיהיה לנו סוף כמו אלה שקיבלו את המכות בהיסטוריה...

לא רוצים להיות (שייכים ל) חלק הזה של ההיסטוריה שקבלו את העונשים הגדולים.


אנא מכם,
עכשיו, עכשיו,
תבדקו את כל החיים שלכם,
מההתחלה ועד היום,
תחפשו את החולשות ואת הרצונות האסורים שלכם,
ותחזרו לקב"ה.
אין זמן.

באופן פתאומי יתחילו המלחמות הקשות,
והקב"ה יביא ניסים עצומים מפחידים מאוד,
מאוד דומים למכות ביציאת מצרים,
אבל יותר מרשימים וגדולים.

ולא לשכוח לרגע,
שגם ממצרים יצאו
לכל היותר חמישית
אולי אחד לחמישים
ואולי אחד מחמש מאות.
(כמו שכתוב במכילתא בשלח).

אז לא לחשוב שהגאולה בכיס, שזה בטוח -
רק בגלל שאתם יהודים ונותנים צדקה
ועושים כל מיני דברים נחמדים (מצוות, חסד?)  (וחושבים)
שזה מספיק כדי להינצל.
זה לא מספיק.
זה לא מספיק.

צריכים להגיע למצב של געגועים רבים לגאולה ולמשיח צדקנו.
צריכים להגיע לאהבת ה' ממש,
שמוכנים לא רק למות כיהודי,
אלא לחיות כיהודי - כיהודי אמיתי.

צריכים את האומץ,
לזרוק את הגשמיות ולהגיע לאמת.
האמת, האמת, האמת.

(עד כאן המסר)

אבא: האם יש לך מסר באנגלית, או לתרגם את המסר הזה?
חיים: לתרגם, אבל שמישהוא מאיתנו (אוטיסט) יעבור על התרגום לבדוק שיהיה מדויק.

אבא: בתקשור הקודם (פרק 56) הוספתי את פרק ל"ח מספר יחזקאל בקשר למלחמת גוג ומגוג, האם ההוספה של הפרק מתאימה?
חיים: מתאים מאוד.

אבא: כתוב שם שהגויים יעלו על ארץ ישראל (פסוק 16).
חיים: כן.

אבא: זה ממש עלול להיות כך חס וחלילה?
חיים: כן.
אבא: אני רוצה ללכת הביתה.
חיים: לא לפחד.

אבא: מה דעתך על האתר.
חיים: מאוד חשוב, אחד צריך לדאוג שישאר נקי ומסודר.
ואז יהיה הרבה סיעתא דשמיא.

(בנושא שק ואפר)
אבא: במגילת אסתר נכתבה תאריך הגזירה (אסתר ג, 13).
בספר יונה, גם נכתב תאריך הגזירה  "עוד 40 יום ונינוה מתהפכת"
(יונה ג, 4)  ובשני המקרים חזרו בתשובה.
כאן אנחנו לא אומרים זמן, אולי אם  נציין זמן זה ישפיע.

חיים: אני רוצה להסביר לך משהוא.
זה נכון שזה היה זמן מסוים, אבל זה היה זמן אחר לגמרי,
וענין אחר לגמרי.
עכשיו זה סוף, הסוף של כל התיקונים והקב"ה רוצה שנתעורר,
אבל נפלנו כל כך נמוך,
שבאמת רק אלה עם ביטחון בה' ואמונה בה' - יצאו מזה.
רק אלה, רק אלה.

ה' לא נותן זמן מדויק לגאולה, כי יש הרבה תיקונים לעשות.
הרבה דברים שיהודים צריכים לעבור.

והיהודים בשושן והגויים בנינוה -
הם היו בנויים אחרת,
לא כל כך נמוך כמו שאנחנו.

וגם, הם היו צריכים לעשות תשובה,
פה, זה התיקון האחרון.
ונראה עוד מי ייעשה כן ומי לא.

זה לא שכל העולם יעשה,  (יעשה תשובה)
זה לא שכל ירושלים יעשה,
זה לא שכל ניו יורק יעשה.

אין לנו נינוה, ואין לנו שושן -
יש לנו (אנחנו במצב של) ערב הגאולה השלמה,
שכל אחד ילחם בעצמו נגד היצר הרע
או שיצליח או חס ושלום לא.

אבא: יש כאן ענין, אני לא יודע איך לומר את זה.
זה לא רק ענין של מלחמה, יפלו טילים וכו', אלא ענין מהותי שמוגדר על ידכם כמו לידה של עולם, ואמרתם שזה (העולם אחרי הלידה) יהיה ערבוב ושילוב של רוחניות וגשמיות, האם תוכל להרחיב יותר.

חיים: זה לא רק מלחמה עם טילים ופצצות גרעיניות,
זו מלחמה פנימית של כל אדם ואדם, גם גויים וגם יהודים.
מלחמה פנימית וגם מלחמה אמיתית,

וחוץ מזה זה לא רק פצצות שיהרסו מדינות שלמות.
זה יהיה ממש יד ה' ברור שלא יהיה שום שאלה (ספק).
לא יהיה (ע"י) אחמניג'אד, ולא יהיה (ע"י) פוטין ולא יהיה (ע"י) בוש.
יהיה ברור שהכל מהקב"ה בעצמו.
אבא: לא הבנתי, אמרת שכן יהיו פצצות גרעין, או לא?
חיים: לא אמרתי שיהיה, אמרתי שלא יהיה רק.

אבא: אפשר לצלם את חיים.
חיים: כן, כי צריכים לראות תמונות של צדיקים.
(חשבתי לעצמי, אוי לי שאין לי כח להסתכל על צדיק).

אבא: יש לך מה לומר על מבצע "שק ואפר"?
חיים: כן, תתחיל כבר.
תתחבר עם רבנים אחרים, אנשים אחרים, תתחיל.
אבל המקום החשוב לעשות את זה - בכותל המערבי.

אבא: כל דבר ודבר בהכנה (בארגון) זמן, בירורים, חיפושים וכו'...
חיים: בקלות זה לא ילך וגם יצחקו מזה בהתחלה.

אבא: אחד הדברים שאני מחכה להם זו דרשת חיזוק אשר תאמר בעצרות, אולי אתה יכול לומר לי את הדרשה?

חיים: תיקח מה שכתבתי (שמסרתי) היום.
אבא: אני יכול לקחת כמה קטעים מהתקשור לדרשת החיזוק.
חיים: רצוי.

אבא: מה יעשה מי שרוצה להשתתף בעצרת, אך בדיוק באותו זמן הוא במקום אחר?
חיים: הוא יכול לשבת,
ולהתחיל לבכות על החורבן,
ועל החורבן של החיים שלו,
וככה הוא יכול להשתתף.
הוא יכול להתיישב במקום (בכל מקום) איפוא שהוא נמצא.

אבא: בנימין אמר שעוד כמה חודשים הלידה, והמלחמה הרי תהיה לפני והלידה זו השלב האחרון...
חיים: תפסיק לנסות להחליט מתי כל דבר יקרה.
הכל יהיה ברור.
ושהוא (בנימין) אומר (עוד) כמה חודשים ללידה,
זה לא אומר שהכל יצא (יסתיים?) בכמה חודשים,
(יכול להיות) שני חודשים,
זה יכול (להיות) כמה חודשים,
זה יכול להיות גם ששה חודשים,
או אפילו תשעה חודשים.

ה' יעזור לנו.

אבא: הבנתי מדניאל שתהיה תקופה של כזה חושך שאפילו למכולת אי אפשר יהיה ללכת לקנות אוכל.
חיים: נכון.

אבא: כלומר אמרתם להכין מלאי אוכל, לא בגלל שלא יהיה, אלא בגלל החושך?
חיים: מה זה משנה כך או כך, כדאי שיהיה אוכל בבית.


אבא: משהוא שלח לי מכתב (מייל) שההגדרה של משיח
(לפי ישעיהו נ"ג)
"...לא־תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר; נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאבוֹת וִידוּעַ חוֹלִי;
      נִבְזֶה וְלא חֲשַׁבְנֻהוּ׃  כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל; וְלא יִפְתַּח פִּיו..."
היא הגדרה של אדם כזה מסכן, זה כמו הגדרה של אוטיסט.
חיים: כן.

אבא: בנושא שקים, קניתי גליל של בד-יוטה (שק), אני מתכנן לחתוך אותו לחלקים, כל חלק באורך 2 מטר, בערך כמו טלית, זה בסדר?
חיים: כן.
אני חושב שעברנו על הכל,
אני באמת עייף כבר.
ואני מודה על הספר,  שזה יעזור מאוד לעם ישראל.

(סוף תיקשור)